בור ספיגה למי גשמים, בורות חלחול או בורות ניקוז, הינם הבורות המשמשים להובלת מי הגשמים אל תוך עומק הקרקע. מי הגשמים (בדומה למי השפכים) בישובים קטנים או באזורים שאינם מחוברים למערכת הביוב הראשית, צריכים להתרכז בצורה מבוקרת במקום ייעודי כדי למנוע הצטברותם על פני הקרקע. במקומות כאלה, ישנו צורך בכריית בור ספיגה למי גשמים. מאחר ומדובר בפעולה מקצועית, שרמת הביצוע שלה עשויה להוות לשון מאזניים משמעותית בהצלחתה, חשוב להיעזר לשם כך בתכנון ובביצוע של חברה מנוסה ומקצועית בתחום, כמו עמית ורון, למשל.
ראשית, הבה נכיר שני מושגים חשובים:
מי נגר עילי - מי הגשמים שאינם נספגים באדמה אלא זורמים על פני הקרקע. בישראל, מים שאינם נספגים באדמה, נחשבים ל"מבוזבזים", מכיוון שאינם תורמים להעשרת מי התהום.
מי תהום - מים המצויים בחללים שבין חלקיקי הקרקע והסלעים שמתחת לפני השטח. מי הגשמים מחלחלים וזורמים לאיטם בחלקה התחתון של הקרקע מהגבוה אל הנמוך. זוהי הסיבה לכך, כי באזורים נמוכים מבחינה טופוגרפית, מפלס מי תהום עלול להגיע עד לקרוב לפני השטח ואגב כך, להציף מרתפים ולגרום נזקים ליסודות המבנים באזור.
כעת, כשאנחנו מכירים את שני המושגים הללו, נשוב אל ייעודם של בורות הספיגה למי גשמים:
כפי שניתן להבין, חשיבותו של בור ספיגה למי גשמים הינה מרובה, אולם, לא רק לעצם קיומו ישנה משמעות, אלא גם לקביעת מיקומו ולאיכות העבודה שבוצעה בעת חפירתו ישנו משקל רב ברמת התפקוד שלו ובהצלחתו במשימה.